<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' יום הכפורים</h1>
<h2>דף עג:</h2>
יום הכפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי רבי אליעזר וחכמין (אומרין) [אוסרין], האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה כמוהא וכגלענתה והשותה מלוא לוגמיו חייב, כל האוכלין מיצטרפין ככותבת וכל המשקים מיצטרפין כמלוא לוגמיו והאוכל והשותה אינו מיצטרף.
<h2>דף עז:</h2>
ואסור לרחוץ מיקצת גופו ככל גופו ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושיש, ואסור לסוך מיקצת גופו ככל גופו ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך שמן כדרכו ואינו חושיש. תאנה דבי מנשי רבן שמעון בן גמליאל אומ' אשה מדיחה ידה אחת במים ונותנת פת לבנה קטן, אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו מאי טעמא אמ' אביי משום שיבתא.
<h2>דף עח.</h2>
תאני ר' יהודה גרוגרות, אסור לישב על גבי טינא ביום הכפורים אמ' רבי יהושע בן לוי ובטינה המטפחת אמ' אביי ובטופיח להטפיח, אמ' רב יהודה מותר להצטנן בפירות רב יהודה מיצטנן בקארא ראבא מיצטנן בינוקא ראבא מיצטנן בכסא דכספא, אמ' ראבא כסא דכספא מלי אסיר חסיר שרי דפחרא אידי ואידי אסיר משום דשחיל, רב אשי אמא כאסא דכספא נמי אסיר משום דמזדרבי. זעירא בר חמא אושפיזכניה דרבי אמי ודרבי אסי ודר' יהושע בן לוי ודכולהו רבנן דקיסרי הוה, אמ' ליה ליוסף בריה דר' יהושע בן לוי תא אימא
לך מלתא מעליתא דהוה עביד אבוך מטפחת היתה לו בערב יום הכפורים היה שורה אותה במים ולמחר מקניח בה פניו ידיו ורגליו, וכין כי אתא ראבון בר מארי אמא בערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין ומניחה תחת מראשותיו ולמחר מקניח בה פניו ידיו ורגליו, בערב יום הכפורים מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין ולמחר מעבירה על גב עיניו.
<h2>דף פא:</h2>
ואסור בעשיית מלאכה כשבת ומיתבעי ליה לאיניש לאפסוקי בערב יום הכפורים מיאדנהר, דתניא ועניתם את נפשותיכם בתישעה יכול בתשעה ממש תלמ' לומ' בערב, או בערב יכול משתחשך תלמ' לומ' מיערב הא כיצד מתחיל ומיתענה מיבעוד יום מיכן שמוסיפין מחול על קדש, ואין לי אילא בכניסתו דיבענן אקדומי אפסוקי ביציאתו מנין דמיבעי לן אחורי עד דחשכא תלמ' לומ' עד ערב, ימים טובים מניין תלמ' לומ' תשבתו, שבתות מניין דמקדמינן ומעילינן לה ומאחרינן מפקינן לה תלמ' לומ' שבתכם (הא) הא כיצד כל מקום שנאמר שבות מלמיד שמוסיפין מחול על קדש.
ומחיבינן למיכל ולמישתא במעלי יומא דכפורי, דתאני חייה בר רב מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מיתענין והלא בעשרה מיתענין, אילא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מיתענה תשיעי ועשירי.
<h2>דף פב.</h2>
קימא לן הילכתא כר' יוחנן דאמ' בת שתים עשרה שנה משלימין מדאוריתא בתינוקת, בן שלש עשרה שנה משלימין מדאוריתא בתינוק.
עברה שהיריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה. תנו רבנן עברה שהיריחה בשר קדש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה, אם נתישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמו, אם נתישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שמין עצמו, שאין לך דבר שהוא עומד בפני פיקוח נפש אילא עבדה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.
<h2>דף פג.</h2>
מ'ת'. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין ואם אין שם בקיאין מאכילין אתו על פי עצמו עד שיאמר דיי. אמר רבי ינאי חולה אומר אני צריך ורופא אומר אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו הלב יודע מרת נפשו, רופא אומר צריך וחולה אומר איני צריך מאכילין אותו על פי רופא מאי טעמא תונבא הוא דנקיט ליה וכל ספיק נפשות להקל.
מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיארו עיניו. תנו רבנן מי שאחזו בלמוס מאכילין אתו דבש וכל מיני מתיקה מפני שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין את העינים. אמ' רב נהמן אמ' שמואל מי שאחזו בלמוס מאכילין אתו אליה בדבש, רב חונא בריה דרב יהושע אמא סלת נקייה בדבש רב פפא אמא אפילו קמחא דשערי בדבשא.
<h2>דף פד:</h2>
מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אתו מחצר הכבד שלו ורבי מתיא בן חרש מתיר, ועוד אמ' רבי מתיה בן חרש החושיש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני ספיק נפשות שספיק נפשות דוחה את השבת. ספיק נפשות לאיתויי מאי אמ' רב יהודה אמ' שמואל לאיתויי דאפילו ספיק שבתות אחירות, היכי דאמי כגון דאמדוה לתמניא יומי מתסי ויומא קמא שבתא הוה מהו דתימא נמתין ליה עד אורתא כי היכי דלא נחיל עילויה שתי שבתות קא משמע דלא. תניא נמי הכי מחימין חמין לחולה בשבת בין להשקותו ובין להברותו ואין אומרין נמתין לו שמה יבריא אילא מחימין לו מיד, וספיקו דוחה את השבת ולא ספיק שבת זו אילא ספיק שבת אחרת, ואין אומרין יעשו דברים הללו על ידי גוים ועל ידי קטנים אילא בגדולי ישראל, ואין אומרין יעשו דברים הללו על ידי נשים ועל ידי עבדים אבל מיצטרפין לדעת אחרת.
<h2>דף פז:</h2>
תנו רבנן מצות ודויי ערב יום הכפורים עם חשיכה אבל אמרו חכמים מתודה הוא קודם אכילה ושתייה שמה תיטרף דעתו בסעודה, ואף על פי שהתודה קודם אכילה ושתייה יתודה אחר אכילה ושתייה שמה עירע בו דבר קלקלה בסעודה, ואף על פי שהתודה ערבית יתודה שחרית שחרית יתודה במוסף במוסף יתודה במנחה במנחה יתודה בנעילה, והיכן יחיד אומרה אחר תפילתו ושלוח הציבור אומרה באמצע. ויחיד דלא גמיר אתה יודע ואתה נותן כד אמר בצלותיה אבל חטאנו נפיק בה.
כיון דאמר בצלותיה אבל חטאנו תוב לא צריך למימר בתר צלותיה וידויא.
